איך מאיצים את פריסת הסיבים האופטיים?

ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו היה מרבה לחזור על הצירוף “סייבר סייבר”, אבל נראה שלאחרונה, בעקבות ההכרזה של בזק על כך שהיא סוף סוף מפעילה את רשת הסיבים האופטיים שלה ובכלל, מילת הבאזז החדשה הפכה להיות פייבר פייבר.

על אף הבטחות הרהב של נתניהו וכחלון מלפני עשור ויותר, ישראל נותרה מאחור עם פריסת הסיבים האופטיים והיא התחילה להתרחב רק בשנים האחרונות. הבעיה היא בפריסה – סיבים אופטיים מסובכים לפריסה (תיכף נסביר למה) ויקרים מאוד, ולכן הפריסה היא איטית, אבל יש פתרונות להאצת פריסת הסיבים האופטיים בישראל.

חשוב להבין: סיב אופטי היא תשתית מצוינת ויציבה, בטח לעומת כבלי הנחושת העתיקים אבל קשה לטיפול.

מדובר בסיב העשוי מאגד של סיבי זכוכית דקיקים, כל אחד מהם בעובי של כשיערת אדם. כדי לחבר בית משותף ממוצע לרשת הסיבים האופטיים נדרשת פריסה של סיבים אופטיים בתוך הבניין, כשהטכנאי ממש נדרש לחתוך את הסיב (שבעבר היה מאוד יקר – בינתיים המחירים צנחו, אבל עדיין מדובר במחיר של כעשרה דולרים למטר…) לאורכים הנדרשים ואז יושבים הטכנאים של פרטנר, בזק, או סלקום-אנלימיטד ומלחימים אותם אחד אחד, ידנית, באמצעות מכשיר שניתן לכנותו “מלחם אופטי” (סלייסר, בעגה המקצועית). כמו שאתם כבר מבינים ומבינות, מדובר בהליך יקר, לא יעיל, ובעיקר – איטי מאוד.

עוד בחיבור:
פרטנר פורסת סיבים אופטיים
אינטרנט מהיר פי מאה משלכם

אחד הפתרונות למצב מגיע דווקא משם שאולי מוכר לכם מתחומים אחרים. קורנינג. חברת הזכוכית הוותיקה מצפון מדינת ניו יורק, הייתה מוכרת במשך שנים בזכות צלחות החרסינה הבלתי שבירות שלה, ובשנים האחרונות מוכרת בזכות רכיב שנמצא בכמעט כל סמארטפון שתחזיקו ביד – זכוכית המגן של המסך, זכוכית הגורילה מתוצרתה שהפכה כבר לשם גנרי לשכבת הזכוכית המגוננת על מסך המגע הרגיש של הסמארטפון שלכם.

אבל קורנינג מתעסקת בעוד תחומים שבהם משתמשים בזכוכית, ביניהם תשתיות סיבים אופטיים, שהם כאמור, סיבי זכוכית. שוחחנו בעניין הזה עם ניסים אטיאס, מנכ”ל קורנינג ישראל.

אטיאס סיפר לנו כמה דברים מפתיעים: ראשית, בשל נפחי העברת הנתונים העצומים שהם מאפשרים, סיבים אופטיים הם לא רק תשתית נייחת חשובה בפני עצמה, אלא גם מהווים את שדרת התשתית המאפשרת את קיומו של דור חמישי בסלולר. אטיאס מספר לנו שאחד המוצרים האחרונים של החברה תומך בזעיר-תאים סלולריים, הממוקמים בחנויות אפל בארצות הברית, ומספקים חיבוריות דור חמישי להתנסות למי שעומד לרכוש אייפון חדש. אבל נחזור לתשתית הסיבים האופטיים כאן בישראל.

מוצר אחר שהשיקה החברה, נשמע אולי פשטני, אבל הוא חוסך את הצורך בעבודה המייגעת של הלחמת סיבים אופטיים שתיארנו בחיבור בניינים לרשת הסיבים.

המוצר, שנקרא Evolv, הוא מעיין רכזת ומפצל כבלים מוכנה מראש ומובנית של סיבים אופטיים עם סוג של “מהדקים” מובנים לסיבים  (קורנינג מכנים זאת Pushlock), מה שמאפשר לחבר בניין שלם בזריזות גדולה: מתקינים את הרכזת, שמתאימה גם לחללים צרים כמו ארונות תקשורת עמוסים של בניינים, מחברים את התקעים, ובום, יש לכם בניין מחובר לרשת הסיבים, בלי צורך בהלחמות אופטיות. “מדובר בפיתרון שהוא כמו לגו”, מסכם זאת אטיאס באופן ציורי.

“אנחנו ממתמקדים באותו מפעיל שפורס סיב אופטי, לאפשר לו פריסה קלה ומהירה. הן ברמות של הכבלים האופטיים הקשיחים שמגיעים לארונות סעף ברחובות. אנחנו מספקים גם את ארונות הסעף, וגם את המחברים, כולל פריסה עילית, תחתית ומארזים שיכולים להיטמן באדמה או בין עמודים. אנחנו מאפשרים את כל הפתרונות האלה כדי להקל על פריסה של סיב אופטי”, הוא מוסיף.

גלים מילימטריים מאיצים סיבים אופטיים

פיתרון אחר להאצת פריסת סיבים אופטיים בישראל, הוא פיתרון אלחוטי בכלל: גלים מילימטריים בתדר גבוה במיוחד (EHF).

כמה מילים על גלים מילימטריים: גלים מילימטריים הם טכנולוגיה חדשה יחסית ומסעירה, העושה שימוש בטווח בספקטרום האלקטרומגנטי שכיום כמעט ולא נמצא בשימוש אזרחי (כרגע היחידים שעושים בו שימוש הם לוויינים ומערכות ראדאר).

גלים מילימטריים נקראים כך בשל אורך המשרעת הקצר שלהם, מה שאומר שהם שייכים לטווח הגבוה של הספקטרום – בין 60 ל-70 גיגההרץ. הטכנולוגיה הזו, שטובה למרחקים קצרים יחסית (בניגוד למשל לגלים של שידורי רדיו רגילים הנוסעים ונושאים למרחקים), משמשת גם למשל בטכנולוגיית WiGig של אינטל לחיבור אלחוטי לחלוטין של מחשבים לתחנות עגינה.

והנה הקטע: שימוש במקלט-משדר של גלים מילימטריים מנקודה אחת המחוברת לסיב אופטי לכמה אנטנות קליטה בבתים שאינם מחוברים לסיב אופטי, מאפשר לחלק את האות בדומה לרכזת של קורנינג – אבל בלי סלילה של כבלים כלל! הטכנולוגיה גם זכתה לכינוי “סיב אופטי באוויר”.

אחת החברות שעוסקות בתחום הזה היא חברה ישראלית בשם Siklu, שכבר עובדת עם חלק מספקיות הסיבים בישראל.

בביקור שערכתי בחברה בשעתו, הם הציגו לי את הטכנולוגיה, והיא נראית מרשימה מאוד. בפריסה של תא גלים מילימטריים בודד, אפשר לחלק תקשורת אינטרנט מהירה לכמה תחנות. כך למשל, יישוב עם בתים פרטיים, כמו קיבוץ או מושב, יכול לחבר נקודה מרכזית אחת או שתיים לרשת הסיבים האופטיים, ולחבר את שאר משפחות ובתי היישוב בחיבור אלחוטי באמצעות אנטנות המותקנות על הגגות, וללא צורך בסלילת סיבים אופטיים לכל בית בנפרד.

זה אגב, אחד החסמים הגדולים כיום לחיבור בתים פרטיים לסיבים אופטיים, פשוט שאלה של עלות/תועלת: מנוי אחד בבית פרטי לא מכסה לספקית את העלות היקרה של פריסת סיב אופטי לבית פרטי. טכנולוגיית הגלים המילימטריים על פניו, פותרת את הבעיה.

לסיכום, אנחנו אמנם מאחורי העולם הנאור בפריסה של סיבים אופטיים, וחל שיפור בעניין בשנים האחרונות, אבל שילוב של האמצעים החדישים הללו שהצגנו כאן, יאפשר להאיץ את פריסת הסיבים בישראל, ואולי סוף סוף החזון של כחלון מ-2008 על תלמיד בשדרות שצופה בשיעור מהטכניון בחיפה בווידאו ב-HD, יהפוך למציאות. או אפילו משהו פחות שאפתני: שיעור זום שלא נתקע כל שתי דקות או מקפץ בגלל שאין מספיק רוחב פס.

תמונת השער: Photo by Brett Sayles from Pexels

נהניתם מהקריאה? שמחים לשמוע.
בכתבה שזה עתה קראתם הושקעו שעות רבות של איסוף מידע, תחקיר, כתיבה, עריכה, גרפיקה, עיצוב, צילום ועריכת וידאו. “החיבור” מופק על ידי שורה של עיתונאים מקצועיים, שבשבילם עיתונות היא שליחות – אבל היא גם פרנסה ואנחנו רוצים לעבוד עבורכם, הקוראים. 

התרומה שלכם (בעלות של כוס קפה) מבטיחה את קיומו של “החיבור” כמגזין עצמאי, אובייקטיבי, חופשי מתלות במפרסמים, ותאפשר לנו להביא לכם עוד סיפורים ומידע מעניין ומועיל, כל יום.