הישראלי שעושה באלאגן במזוודה

כמו ממציאים גדולים אחרים, גם נטע שלגי הגיע לרעיון של G-Ro אחרי שלא מצא בשוק משהו שענה על הצורך האישי שלו. כמו האנשים של wix, כמו ג’יימס דייסון או היוצר של אוקולוס, להם ולשלגי יש מכנה משותף: הם לא מצאו בשוק מוצר שענה על הצרכים שלהם, ולכן הם החליטו ליצור כזה בעצמם, שיהיה יותר טוב מכל מה שיש בשוק. במקרה של שלגי, זו המזוודה, והמוצר שלו, שכבר גייס במימון המונים היסטורי יותר משבעה מיליון דולר מאלפי תומכים, אמור להפוך את עולם הנשיאות והנסיעות על פיו.

[rev_slider alias=”g-ro-2″][/rev_slider]

היסטוריה על גלגלים

ארבע מהפכות גדולות התרגשו על עולם המזוודות. המזוודה הראשונה על גלגלים הומצאה כנראה כאן, בפלשתינה ב-1153, ונועדה לשאת ציוד ונשק. אבל נדלג קדימה כמה מאות שנים. שלגי מסביר שמה שתמיד קבע את הצורה והתפקוד של אמצעי האחסון הוא צורת הנסיעה, האנרגיה וצורת המנוע.

עם בואה של המהפכה התעשייתית ועליית קרנן של ספינות הקיטור כספינות נוסעים, אצילים, אנשי צבא וסוחרים החלו נוסעים בעולם. מה שהיה מקובל עד אותה העת, בנסיעות בספינות, ברכבות ובכרכרות, הם פשוט ארגזי עץ מאסיביים אותם המשרתים והסבלים היו מעמיסים על אמצעי התחבורה, המונע בעץ בוער או בסוסים. הטלטולים העזים בלב ים הכתיבו תיבות עבות צורה, עשויות עץ ועור, עם בסיס ברזל יצוק שלא יטיילו להן בבטן הספינה. אבל גם שם, היו אפנות: צרפתי צעיר עשה לעצמו שם במרוצת המאה ה-19 עם תיבות הנסיעה המעוצבות שלו. שמו היה לואי ויטון. ויטון עצמו נפטר ב-1892, אבל תיבות הנסיעה המעוצבות שלו הן פריט מבוקש במכירות פומביות עד היום, ושוויון אלפי דולרים. הגדולה של ויטון, לפי שלגי, היא שהתיבות שלו היו מחולקות לתאים, והעיצוב שלו אפשר לערום תיבות זו על גבי זו. זו הייתה המהפכה הראשונה.

עם הופעתם של המטוסים, בשנות ה-30 של המאה ה-20, היה צורך באמצעי אחסון חדש, שיתאים לכלי התחבורה האווירי, וזו המהפכה השניה. המושג האנגלי SUIT-CASE, קרי, תיבה לחליפות, הופיע. אלא שמזוודות העור והעץ המגושמות של אז היו רחוקות מאוד מהמזוודה המודרנית שאנחנו מכירים כיום. הערת שוליים מעניינת אך חשובה, היא שבאותן השנים קרמה עור ומסגרת “חברת שוידר לייצור תיבות”, שלימים שינתה את שמה למשהו קצת יותר קליט: סמסונייט, או בעברית היה צריך לקרוא לה “שמשונית” – שם שהוא קריצה ברורה לגיבור העל התנ”כי רב הכוח.

אב הטיפוס הראשון של G-Ro, מכונה בחיבה גם “החבית”

מיני מהפכה קטנה עושה חברת רימובה הגרמנית מקלן ב-1950, כשהיא מעצבת לראשונה, מזוודה מאלומיניום, ששואבת השראה ישירות מהמטוסים עצמם. מנהלת יחסי הציבור של החברה באמריקה, סיפרה בראיון לפוקס ניוז כי העיצוב המקורי כמעט ולא השתנה לאורך השנים, כי אלומיניום הוא באמת חומר קל.

המהפכה השלישית אירעה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. ברנרד שאדו, הנשיא של חברת יו אס לאגג’ נאבק עם המזוודה שלו בשדה התעופה, כאשר הבחין בעובד שמשנע מזוודות על משטח עם גלגלים. ב-1972, הוא רושם פטנט על מזוודה עם גלגלים. למתחרים לוקח שנתיים לפצח את הפטנט שלו, מה שפותח את הדלת לכל התעשיה, וגלגלים מופיעים על מזוודות מודרניות. באותן שנים, מציין שלגי, סמסונייט מתחילים לייצר מזוודות פלסטיק קשיחות וקלות תוך שימוש בתבניות וואקום, כשהם מאמצים חומרים מהמטוסים עצמם, כמו פוליקרבונט.

עשור לאחר מכן, מגיע לעולם הטרולי. בוב פלאט, טייס בחברת נורת’ווסט וממציא,  מעמיד את המזוודה על ראשה, ומוסיף לה שני גלגלים, וידית טלסקופית. הוא קורא להמצאה שלו רולבורד, שיועדה בהתחלה לאנשי צוות אוויר. להמצאה של פלאט לוקח זמן להיקלט, וטייסים רבים ראו בה משהו שמיועד לנשים ולחלשלושים, והתעקשו להפגין את גבריותם ואת שריריהם בסחיבת מזוודות, לשמחתם הרבה של כירופרקטים.

המהפכה הרביעית, שייכת לסמסונייט, שב-2004 מציגה את המזוודות בעלות ארבעה גלגלי מיסבים שיכולים לנוע בכל כיוון ולהתנייד בקלילות.

אבל שלגי מכוון למהפכה חמישית.

[rev_slider alias=”g-ro-3″][/rev_slider]

הכל התחיל מהגלגל

“זה מתחיל ממיפוי של כאב”, אומר נטע שלגי. “של בעיה. אנחנו לא מתכננים מוצר רק לענות על בעיות. שוק המזוודות הוא שוק של 38 מיליארד דולר,  אז אין בעיה למכור מוצר שרק עונה על בעיה. אבל יש לנו צורך להסתכל על איך נותנים מענה עתידי”, מפרט שלגי את החזון שלו.

“המוצר היה לי בראש עוד הרבה לפני. הייתי ביחידה בחיל אוויר שעשתה אבטחה למטוסים בחו”ל. אין מזוודה שלא שברתי. הייתי מתחיל את היום שלי על מדי א’ בקריה, ומסיים אותו על מדי ב’ באיזה מקום אחר על הכדור…אתה נוסע בכל מיני מזגי אוויר, אתה סוחב ציוד – ואין מזוודה שלא שברתי. ומתוך ההבנה, נוצר זיהוי של הצורך בזה. החלק השני הוא הפתרון. הפתרון הוא גם תוצאה של האופי שלי”, מספר שלגי.

נטע שלגי הוא בוגר של המכון הטכנולוגי בחולון, ואת הרעיון ל-G-RO, התחיל לפתח עוד בתקופת הלימודים. “בתוך הלימודים, עבדתי בחברת סטארט אפ, שעושה השבחת זרע, ואז עברתי להיות עצמאי”, הוא מסביר, “והחלטתי שאני לא מתמקד בתחום ספציפי. עם הטמעות של עולמות שונים, אתה יכול לעשות נוסחאות מנצחות. ואתה לומד לשלב בין העולמות. ולהעביר רעיונות…עשיתי המון פושים ליזמות. ליד העבודה עשיתי המון יזמות, ופרויקטים בסיכון גבוה”. שלגי הוא סטראט-אפיסט קלאסי, לעדותו. “גייסתי כסף לחברה, על אבות טיפוס שעשיתי בעצמי. אין לי דירה  – אבל אני יכול לגור במזוודות”, הוא אומר בחיוך. 

סיפור מעניין ששלגי מספר, הוא שבאחד הגיוסים שלו לפרויקטים, אחד המשקיעים מזמין אותו אליו הביתה. בסלון של המשקיע עומד שולחן קפה – ששלגי עיצב, עובדה שהמשקיע לא היה מודע לה. משם אתם יכולים לשער שדברים התגלגלו מהר.

מזוודות נראות אולי יצור פשוט, אבל מאחוריהן עומד תהליך מאוד אורך של פיתוח ותקינה, מה שמסרבל את התנהלותן של החברות הגדולות. שלגי, בממזריות ישראלית אופיינית, החליט שהוא יוצר דרך עוקפת לתהליכי הפיתוח המסורתיים.  “לך תחפש מעבדה ולך תעמוד בתקני בטיחות, ואז תקציב, ומשא ומתן עם מפעל ובקרת איכות…”, הוא “מקטר”. “אנחנו באנו ממקום של בוא נעשה”. לשיטתו ומניסיונו, אתה צריך להגיע לרמת תכנון כזו, שגם הפועל הטיפש ביותר במפעל בסין יידע להרכיב את המוצר שלך נכון (ולא למשל, הפוך).

הרעיון התחיל בכלל מהגלגל המהפכני של G-Ro. שלגי אומר שהתעשייה, תעשיית המזוודות, היא תעשיה מאוד מבוזרת. אין שחקן עיקרי. לסמסונייט אחת הענקיות של התחום, יש משהו כמו תשעה אחוזים. “היינו צריכים לעקוף מגבלות”, מציין הממציא. “איך אתה עובד עם מוצר חדש, ואתה צריך מוצר חדש כדי לייצר כלים”.

“מזוודה היא משוואה שעובדת על נפח פנימי, משקל, עמידות ומחיר. קשה מאוד לעשות שינוי באחד המשתנים בלי לפגוע במשהו אחר: אתה רוצה לתת יותר נפח פנימי, אז אתה צריך לשנות את הגודל. אם אתה רוצה לדקק, אז אתה צריך חומרים אחרים ואז המחיר עולה. זו משוואה מאוד עדינה. ולכן הסטנדרט של התעשייה הוא המיצוי של המשוואה הזו. וכדי לעשות שינוי, אתה צריך לעשות שינוי רדיקלי והוליסטי. אתה משנה רכיב אחד, אתה צריך לקחת אחריות על הכל. מי עושה את זה? או חברות גדולות שיש להן מחקר ופיתוח, או אנשים משוגעים שיש להם הזנק. הסיכון פה הוא גדול. כדי להניע פיתוח וייצור אתה צריך המון כסף, כדי לייצר כלי ייצור. מי מוכן לקחת את הסיכון הכספי – בטח כשמדובר בחברה חדשה? וזה המקום של קיקסטרטר”, מציין שלגי.

[rev_slider alias=”g-ro”][/rev_slider]

לרתום את סוס העץ לפני המזוודה

“חברה גדולה הייתה מגיעה לזה ממקום אחר. אנחנו דרך קיקסטרטר גם עשינו מחקר ופיתוח, וגם השגנו לקוחות. ויש ביקוש ויש מימון. מאחד שהייתה לו חברה שהתקדמה לאבטיפוס, אנחנו מסוגלים לנתב את הביקוש – להקמת ייצור, ולהקמה של חברה וגיוס כסף”. ואכן, כיום הצוות של שלגי, שמונה כבר כמה עובדים עובדים במרץ על להפוך את G-Ro למוצר מסחרי בקנה מידה רחב.

את ההשקעה הראשונית ליצירת הקמפיין הם השיגו ממלאך (אנג’ל, בעגה ההזנקית) שהפך לשותף, בשם קן הרץ. הרץ הוא עורך דין הוליוודי מתעשיית הבידור, שבין לקוחותיו אפשר למצוא את כל משפחת וויל סמית’, גוון סטפאני, וויל איי אם, קית’ ריצ’ארדס, בריטני ספירס ועוד כמה שמות “קטנים”. הרץ הוא גם איש של סצינת הסטארטאפים, יועץ ומשקיע בעצמו. הרץ מסתבר, היה בתהליך של פיתוח מוצר דומה לג’ירו משל עצמו, והחליט להשקיע ב-G-Ro.

קמפיין הקיקסטרטר של שלגי, שתוכנן לפרטי פרטים כמו מבצע צבאי מדוקדק, הוא כנראה אחד ממסעות הגיוס הישראליים הכי מוצלחים בהיסטוריה של האתר, אם לא הכי מוצלח, והיסטורית, הגיוס הכי מוצלח לייצור של מזוודה. שלגי, שהחל עם יעד צנוע של 125 אלף דולר, הגיע עם סיום הקמפיין לסכום של 3,307,773 דולר, עם קרוב ל-9,000 תומכים שתרמו החל מדולר בודד ועד מאות דולרים להזמנה מוקדמת של המזוודה.  מסע מימון נוסף באתר המתחרה אינדיגוגו, הניב עד כה סכום של 4,335,481 דולרים, ומומן 2646% יותר מהיעד המקורי – הקמפיין באינדיגוגו אגב עדיין רץ, אם אתם רוצים לשים יד על המזוודה.

לשלגי זהו לא מסע מימון ההמונים הראשון. את מימון ההמונים הקודם שלו, עשה עם צעצוע של סוס עץ – בעיקר כדי לצבור ניסיון בתחום של מימון המונים. הוא סבור שאנשים שעושים יותר קמפיינים, יש להם יותר סיכוי להצליח.

“כל הרמה של קיקסטרטר עלתה. הכל התמקצע”, אומר נטע שלגי. “אתה מוכר איזשהו חלום ואתה צריך להגשים אותו. היום לקוחות מצפים שתהיה ברמה של אמזון ואיביי”, הוא מציין. “בחרנו ללכת לקיקסטרטר,  בגלל שאנשים לא מבינים שזו פלטפורמת הקדם-מכירה הכי טובה”. 

“רצינו לעשות סכום יחסית נמוך כדי שנעבור אותו כמה שיותר מהר, ושנקבל אמון של הלקוחות. בקיקסטרטר יכולים לזכור אותך בשביל המספרים הלא נכונים. כשאתה עובר את היעד זה נחמד, אבל כשאתה עובר את היעד פי עשרה, זה עוד אירוע יחסי ציבור. זה נותן עוד תחנות בדרך כדי לשחרר החוצה”, תורם שלגי מנסיונו.

“זו היכולת הכי מהירה להפגיש את המוצר עם לקוחות ולקבל תגובה אמיתית”, הוא מסכם.

[rev_slider alias=”g-ro-4″][/rev_slider]

G-Ro: שני גלגלים, אבל בגישה כל כך שונה

ואחרי שסיפרנו לכם את כל הסיפור שמאחורי G-Ro, נעבור לחזית, למוצר עצמו – המזוודה המהפכנית. חשוב לציין ש-G-Ro לא לבד. יש לה מתחרים כמו AWAY, גם סמסונייט כבר הציגה דגם שנראה דומה למוצר של שלגי, וזו בהחלט לא הפעם הראשונה שמנסים לגייס כסף במימון המונים ליצירת מזוודה חכמה. מה ההבדל? שהפעם המימון הצליח.

“הכוונה הייתה לייצר ממש ציוד, מוצר מקצועי וסופר יעיל לאנשים שממש צריכים ושיענה על צורך”, מספר ל”החיבור” נטע שלגי. אגב, משמעות השם הקצת מוזר G-Ro, הוא ראשי תיבות של “gravity rolling”, כבידה מתגלגלת.

ומדוע כבידה מתגלגלת? מה שנראה שיהפוך לסימן ההיכר של G-Ro, הוא גלגלי הענק הייחודיים של המזוודה. שלגי נטש את ארבעת הגלגלים המקובלים, וחזר לשני גלגלים – אבל הפעם, גלגלי ענק שמותקנים בתוך גוף המזוודה, ומכילים בעצמם טכנולוגיה ופטנטים שהם סוד מסחרי, ועליהם התקשינו לשכנע אותו לדבר… הרעיון הוא שהגלגלים האלה אמורים להקנות תחושת קלילות בנשיאה, לצד עבירות יוצאת דופן, ולהתמודד עם משטחים של העולם האמיתי: שלג, דשא, אדמה, מרצפות לא אחידות, מדרגות וכל הדברים שכיום גורמים לגלגלי מזוודות להישבר בקצב מואץ. העולם, מה לעשות, הוא לא שדה תעופה עם רצפה חלקה.

גם הידית הטלסקופית ההיסטורית של בארט עברה שדרוג, כפי שתראו בווידאו שלנו, היא ארוכה מאוד. לטענת שלגי, זה גם משפר את המנוף, וגם לא מעיק על אנשים גבוהים שזקוקים לידית ארוכה יותר.

“התחום שאנחנו מכוונים אליו זה שילובים. אנחנו מציעים מוצר שהוא לא מזוודה. הצורך הראשוני הוא הכלה של הצרכים הבסיסיים שלך כשאתה רחוק מהבית”. ואכן, התכנון של G-Ro נועד לספק מלבד אחסון מרווח וחכם עם תא לנוזלים, תא שליפה מהירה ומתקן אחסון לחליפה, גם תוספות חכמות לעובד בדרכים: מעמד לטאבלט או סמרטפון, ארגונית עבודה למחשב והחלק הכי טכנולוגי ומעניין – יחידת טעינה של 23,000 מיליאמפר/שעה, שבינתיים פוצלה לשניים, שיושבת בתוך המזוודה, ומאפשרת לטעון מחשב, מחשב לוח וטלפון חכם במקביל או לטעון את הטלפון שלכם בין שמונה לעשר פעמים, וגם ניתנת לשליפה. לא עוד להתנחל ליד שקעים בשדה התעופה. החלק השני, הוא החלק ה”חכם” הצפוי, שכולל יחידת GPS, איתור וניטור, שיאפשר לכם גם לעקוב אחרי המזוודה שלכם בכל מקום בעולם, ולוודא שהיא לא הגיעה לטימבוקטו, כשאתם בכלל בסן פרנסיסקו. או לפחות לדעת שהיא בטימבוקטו.

לסיום אני שואל אותו שאלה קשה. מה בעצם מבדיל אותו מפרויקטים אחרים? שלגי לא מתבלבל. “ההבדל בינם לבינינו, זה כמו ההבדל בין תערובת לתרכובת. הם אוספים רכיבים ועושים הרכבה. אין שם את הנשמה ואין את החזון. יש שם אולי חזון, אבל אין שם מובילות. אנחנו רוצים לעצב את צורת הנסיעה העתידית. אני מסתכל על אבולוציה של הנסיעות”, מסכם היוצר של G-Ro.

אם אתם כבר כאן…
רצינו לבקש טובה. בכתבה שזה עתה קראתם הושקעו שעות רבות של איסוף מידע, תחקיר, כתיבה, עריכה, גרפיקה, עיצוב, צילום ועריכת וידאו. בנוסף, יש לנו הוצאות קבועות על אירוח האתר, אחסון, שרתי וידאו, גרפיקה ועוד. “החיבור” נעשה על ידי שורה של עיתונאים מקצועיים, שבשבילם עיתונות היא שליחות, אבל היא גם פרנסה – ואנחנו מעדיפים לעבוד עבורכם, הקוראים. התמיכה הישירה שלכם מבטיחה את המשך קיומו של “החיבור” כמגזין עצמאי, אובייקטיבי, חופשי מתלות במפרסמים, ותאפשר לנו להביא לכם עוד סיפורים מעניינים, עוד תכנים שיוגשו בצורות מקוריות, עוד כתבות, עוד סרטונים ובכלל – עוד. לתמיכה במגזין

[rev_slider alias=”g-ro-5″][/rev_slider]