איראנט: איך נראה האינטרנט של איראן?

פרנסיס בייקון, פילוסוף, מדינאי ומרגל אנגלי, טבע את האמרה ש”ידע הוא כוח”. קצת לפניו הפטיר ניקולו מקיאוולי, פילוסוף ויועץ סתרים לנסיכים באיטליה, ש”אנשים לעולם אינם עושים את הטוב אלא מתוך הכרח”.

האיראנים כמובן אינם חסידים של פילוסופיה אירופית, ומנהיגה הרוחני של איראן גם כינה את האירופאים “ברברים“, אבל כנראה שלמרות ההסתייגות התרבותית והפוליטית, מעט מהפילוסופיה הפוליטית של ימי הביניים דווקא הצליחה למצוא את מקומה באיראן, הנחשבת דווקא לאחת המדינות הטכנולוגיות יותר באזור, שיותר מ 50% מתושביה כבר משתמשים באינטרנט. איראן גם הצליחה בפיתוח תשתיות אינטרנט מהיר שנחנך באוגוסט האחרון, וזאת למרות פסק הלכה שנתן מכרם שיראזי, מבכירי אנשי הדת, שכינה את האינטרנט המהיר “אנטי איסלאמי” ו “לא מוסרי“.

חודש אחר כך העניקה הממשלה האיראנית זיכיונות לשלוש חברות אינטרנט לספק גם שירותי דור שלישי לטלפונים ניידים וזאת שוב, למרות  קריאותיהם של  מטיפים מוסלמים כנגד טכנולוגיית הדור השלישי ש”תסכן את הצניעות” במדינה, ותאפשר לגברים ונשים לדבר ללא פיקוח.

אלא שנשיאה של איראן, חסן רוחאני, ניסה להסתכל על הנושא קצת אחרת, ובכנס  מנהיגי דת הסביר ש–”אנו לא יכולים לסגור את שערי העולם בפני הדור הצעיר שלנו”, והוסיף ש-“אם לא נתקדם לעבר הדור החדש בטכנולוגיה ניידת היום, נצטרך לעשות זאת מחר ואם לא מחר, אז מחרתיים”.  ולכן  איראן צועדת עוד צעד לעבר עידן הרשת  – אבל על איזה אינטרנט מדובר?

זיהוי לכל גולש 

תמיכת הממשלה באיראן והתפתחותה הטכנולוגית של הרפובליקה האיסלאמית אומנם מאפשרים גלישה מהירה יותר, אבל לא בהכרח חופשייה יותר, כפי שמעידים לא מעט מתנגדי משטר פוליטיים שמצאו עצמם בכלא אווין הידוע לשימצה.

דו”ח מכון המחקר האמריקאי Freedom House  שהתפרסם לפני כמה שבועות, נתן לאיראן את הציון 89, הנמוך ביותר בעולם בתחום חופש האינטרנט. מבין שלל הדוגמאות האיראניות מביא הדו”ח את סיפורם של 16 עובדי אתר האינטרנט האיראני “נאראנגי” המתמחה בג’אדאטי טכנולוגיה, וזמר ראפ מחתרתי, אמיר טאטאלו, שפרסם את שיריו באינטרט ובאמצעות דף הפייסבוק שלו שאסף 550,000 מעריצים, והעלה את חמתם של שרותי הביטחון האיראניים. הראפר ועובדי אתר האינטרנט הצטרפו למאות אסירים פוליטיים המפוזרים בבתי הכלא האיראניים.

דוגמאות אחרות עוסקות בנושא צנזורת רשת, נושא נוסף המהווה זירת מאבק בין מתונים ושמרנים. בנובמבר, הורה בית המשפט העליון באיראן לחסום את השירותים של WhatsApp, Viber ו-Tango בשל תוכן בעייתי. רשתות חברתיות אחרות כמו  טוויטר, פייסבוק ויוטיוב, חסומות מאז 2009 בגלל תפקידן בארגון ההפגנות של ה “מהפיכה  הירוקה”.

ואם אלה אינם מספיקים, שר התקשורת האיראני הודיע בשבוע שעבר על פתרון מערכתי יותר ל”בעיות האינטרנט באיראן”: איראן מפתחת טכנולוגיה המסוגלת לזהות כל משתמש ברגע שהוא מתחבר לרשת”,  אמר שר התקשורת האיראני מחמוד ואייזי לסוכנות הידיעות איסנא. “בעתיד, כשאנשים ירצו להשתמש באינטרנט הם יזוהו, ולא יהיה אף גולש שלא נדע מי הוא”, אמר השר. סוכנות הידיעות הצרפתית ציטטה את ואייזי באומרו כי ב”תוך חצי שנה איראן תפעיל סינון חכם של תוכן המוגדר פוגעני או פלילי על ידי השלטונות”.

טכנולוגיות כאלה, המאפשרות זיהוי מדוקדק של גולש, החל מזיהוי של כתובת IP ייחודית ועד זיהוי של אדם ספציפי על פי תנועות העכבר הייחודיות שלו, מפותחות למרבה האירוניה, בידי חברות ישראליות, וחלק מהטכנולוגיה הזו משמש משטרים אוטוריטריים כמו באיראן, סין ומקומות אחרים להתחקות אחרי מתנגדי משטר או סתם אנשים שלא באים לשלטון בטוב, ולפעול נגדם.

דווקא משום כך, על המערב לחזק יוזמות כמו ה”גשרים” של דפדפן TOR ויוזמות אחרות, כמו  MOVEMENTS, שנועדו להגן ולהטיל מסך חיוני של אנונימיות ואפלה על הזהות של אלה שאותם מבקשים השלטונות האיראניים לרדוף.