הלילה (ג’) חווינו אזרחי ישראל את הדבר הכי קרוב שקיים לדמוקרטיה ישירה בעידן המודרני. ביוזמתה של חברת הכנסת סתיו שפיר, שודר דיון בוועדת הכספים בשידור חי בפייסבוק. הדיון נסוב על סמכויות הכנסת ופיקוח ועדת הכספים על התקציב הדו שנתי.
לשידור היו 2,500 תגובות, ו-780 שיתופים, ובכל רגע נתון צפו בו מאות אנשים שגם הגיבו ישירות לשידור החי בעמוד של סתיו שפיר. אבל החלק המדהים היה התגובה ההיסטרית, שגובלת בפאניקה של חברי הכנסת. בעיקר חברי הקואליציה שלא רגילים בכך שהם צריכים לתת דין וחשבון לציבור, ועוד בזמן אמת. הם תקפו את שפיר, טענו שמדובר בבדיחה. יושב ראש וועדת הכספים גפני, אף הביע חשש לכבודה של הכנסת. רחל עזריה מכולנו כינתה זאת לא פחות מ-“עוול לדמוקרטיה”…
ובכן, חברי הכנסת היקרים, ברוכים הבאים לפייסבוק. ברוכים הבאים למילניום השלישי. דיברו רבות השבוע על ההשפעה של השידורים החיים בפייסבוק על ההפיכה בטורקיה, אבל השידור מהערב הראה כיצד טכנולוגיה, שנותנת שקיפות מוחלטת לצד האפשרות להגיב בזמן אמת לחברי הכנסת, הופכת את עבודת הפרלמנט שלנו לשקופה לחלוטין ונתונה לביקורת מיידית של הבוחר. וחברי הכנסת, אולי אלה שיש להם מה להסתיר – מפחדים. היה ממש אפשר לראות את אגלי הזיעה.
אז נכון, משדרים לפעמים שידורים חיים מעבודת הוועדות באתר הכנסת ובערוץ הכנסת. אבל זו לא כיכר העיר. זו לא הבמה המרכזית. עם יד על הלב, חוץ מבעלי עניין, מי מאיתנו טורח לגלוש לאתר הכנסת ולצפות בשידורים חיים מהוועדות, במיוחד כשאין לנו יכולת להגיב? אבל ברגע שחברי הכנסת הועלו שלא ברצונם או בטובתם (לא שמישהו שואל אותם, וטוב שכך, אבל ניחא) לבמה המרכזית בפייסבוק, לפתע, הם מאבדים עשתונות. כי הם מבינים שלפתע יחסי הכוחות הנוחים להם שלהם התרגלו, השתנו. הבוחרים פוקחים עליהם עין.
בזמן השימועים הציבוריים של וועדת טרכטנברג, כעורך אתר שיתוף הציבור של הוועדה, עוד כשלא היו שידורי ווידאו חיים בפייסבוק, שילבנו את התגובות בזמן אמת מהציבור לתוך עבודת הוועדה: הדיונים שודרו בשידורים חיים בכל אתרי החדשות הגדולים, ועודדנו אזרחים וגולשים להגיב לדיון בזמן אמת. אספנו את התגובות, ופעמיים במהלך כל דיון, עליתי והצגתי שאלות מהגולשים לחברי הוועדה שהגיבו אליהן בזמן אמת. לו היו מאמצים את שיטת העבודה הזו בכנסת, אולי הם לא היו כל כך מפחדים מעדשת סמרטפון שמשדרת לעם ישראל היושב בפייסבוק את הבדיחות התפלות, את היעדר תרבות הדיבור, את הזחיחות, ובעיקר, את הפחד הנורא מפני שקיפות של נציגי מועצת העם, נבחרי הציבור שלנו.
מה שקרה אמש ביוזמתה של סתיו שפיר, צריך להפוך לגל. למגמה. לשיטפון. אם ניתן, למעט דיונים של וועדת המשנה לשירותים החשאיים ודיונים ספציפיים של וועדת חוץ וביטחון בנושאים רגישים – כל עבודת הכנסת צריכה להיות משודרת, ולא באתר הכנסת שאיש לא גולש אליו. בפייסבוק. כי שקיפות בדמוקרטיה, היא לא מילה גסה.
אנחנו בשלבים מתקדמים לעשות דמוקרטיה ישירה עד הסוף.
לא רק שידור חי ושקיפות אלא הרבה יותר מזה….
https://www.facebook.com/%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%9D-1724411721175093/?ref=ts&fref=ts&qsefr=1
מצד שני לשקיפות גם יש צדדים שליליים, בדיונים פתוחים יש נטייה לדבר לפרוטוקול במקום לעסוק במהות באופן ענייני.