קרב ביצועים: ארבעה סמארטפונים ב-2,500 שקלים

מאת: ניב ליליאן, הראל שטנשטיין

גזרת הטווח הבינוני, מה שמכונה בלעז Mid Range, מאוד התחממה בישראל בשבועות האחרונים עם גל השקות גדול. גל ההשקות הזה היה כל כך גדול ורווי שהחלטנו פשוט לקחת את כל הסמארטפונים שהושקו כאן בשבועות האחרונים ולהשליך אותם לזירה. רק אחד יעמוד על רגליו. טוב, אולי שניים.

והגלדיאטורים שלנו היום הם מהמשובחים. תמורת כ-2,500 שקלים אפשר למצוא כרגע בשוק טלפונים מצוינים, שעולים פחות מטלפוני הדגל, בהפרשים של לעתים אלף שקלים ויותר. אז מי ברשימה? נקסוס 5X החדש לבית גוגל ו-LG, המוטו X של מוטורולה שעשתה קאמבק לשוק המקומי, ה-One Plus 2 הסיני המסקרן ואחרון חביב, ה-Mate S, טלפון הדגל החדש של וואווי – שפרצה לליגה של הגדולות, עם הצטרפותה למועדון הנקסוס היוקרתי. הנקסוס P6 שלה יושק כאן בשבוע הבא. נעבור ישר לזירה.

נקסוס 5X

הנקסוס 5X הוא יורשו הישיר של הנקסוס 5. הנקסוס 5 כשלעצמו הוא מכשיר מיתולוגי כמעט. הוא אחת ההצלחות הגדולות בסדרת הנקסוס של גוגל, אולי המצליח מכולם. הנקסוס 5, גם הוא מתוצרת LG) LG היא היצרנית היחידה שייצרה 3 טלפונים ברציפות בסדרת הנקסוס), הוא מכשיר סולידי אמין וענייני, שתפקודו העיקרי היה לשמש מכונת מידע לאנשים עובדים. העיצוב שלו היה פשוט, התוכנה כמובן אנדרואיד בגירסה נקייה, היה לו מסך משובח ותגובה מהירה. נוסחה מנצחת. האם עם הנקסוס 5X הצליחה LG להתעלות על עצמה?

נקסוס 5X מאוד מזכיר את קודמו. גם כאן מדובר במכשיר בעטיפת פלסטיק דמוי גומי נעימה, כשהשם nexus מרוח לאורך כל הגב המכשיר, אך הקווים שלו מעוגלים יותר ופחות חדים מאחיו הבוגר. עוד נמצא שם קורא טביעות אצבע מוקף בטבעת כסופה דקיקה. בקו ישר מעליו נמצאת המצלמה האחורית שנראית מעט כמו גיבנת קטנה שבולטת מהגוף ומשמאלה, מבזק דו גווני שכבר הפך להיות לסטנדרט ומד לייזר, כמו בכל הדגמים האחרונים מבית LG. מינימליסטי להחריד. מה שכן, הגב האחורי הוא מעבדת זיהוי פלילי ניידת – הוא תופס טביעות אצבעות בנקל וכל מריחה אפשרית. מצד שני, הוא מתנקה ממש בקלות עם מטלית לחה.

בצלע אחת נמצא את מגש ה-SIM (אין פה אפשרות לכרטיס זיכרון חיצוני, וחבל), בצלע השניה את כפתור ההפעלה וכפתורי הווליום. שוב, התחושה של הכל קצת זולה ופלסטיקית. בתחתית נמצא חידוש נוסף בדגם הזה חוץ מקורא טביעות האצבע – שקע הטעינה והנתונים שודרג, וכעת הוא בתקן החדש של USB-C. הרמקול הבודד עבר לחלק התחתון של חזית הטלפון. חבל שכבר לא השקיעו בסטראו, כמו בטלפונים של HTC.

מבחינת גודל ונוחות אחיזה, לכאורה זהו טלפון מעט גדול מקודמו – 5.2 אינץ’ לעומת 4.95 בדור הקודם. ברם, בכל הקשור לתחושה ביד, נראה ש-LG שינו קצת את היחסים. הנקסוס 5X רחב מעט יותר, כנראה רק בכמה מילימטרים – אבל כבעליו של נקסוס 5 ביומיום השינוי הזה היה מורגש, ולא בהכרח לטובה. התחושה הייתה שהוא מעט רחב מדי, אבל בסך הכל התחושה שלו ביד סולידית למדי.

המסך הוא מסך LCD IPS, ברזולוציה של HD מלא. אם נתרגם את כל הקללות האלה לעברית, הרי שנגלה שמדובר במסך חד מאוד, ומרובה פרטים. הוא קצת נופל בעושר הצבעים וזה ממש לא המכשיר לראות עליו סרטים גם בגלל הרמקול הבודד והממש לא מרשים – אבל את הסצינות הקולנועיות שבדקנו עליו הוא הציג בפירוט מעולה, שלא ראינו גם בטלפונים אחרים. כמובן, זה הופך אותו למצוין לצרכים של צפייה בתמונות או קריאה. החדות משתלמת.

המצלמה סבבה למדי. וכשאנחנו אומרים סבבה למדי, אנחנו מתכוונים שהיא עושה עבודה טובה ברוב תנאי הצילום, אם כי בחושך מוחלט ללא מבזק, היא לא כיכבה, זאת על אף הטענות של גוגל שמדובר במצלמה שמפיקה תמונות נאות גם בתנאי תאורה קשים. עם המבזק יצאו תמונות הגונות למדי, ומאוזנות אפילו.

ומה לגבי ביצועים ותוכנה? תחושתית, הטלפון, שמבוסס על ערכת השבבים סנאפדרגון 808, קרי, שש ליבות, שתיים מהן במהירות 1.8 גיגההרץ, וארבע ב-1.44 גיגההרץ לצד שני גיגהבייט זיכרון, תגובתי וזריז. נומינלית, התוצאות של הנקסוס 5x סבירות, אבל לא התעלפנו. 18,698 נקודות במבחן Ice storm Unlimited של 3DMark, וציון של 1608 נקודות במבחן SlingShot המחמיר יותר. תוצאה סבירה וקצת יתר קיבלנו גם בגירסה החדשה של AnTuTu, עם 51,766 נקודות. המשמעות: הנקסוס 5x ברוב המקרים, יספק לכם ביצועים לא רעים.

מילה לגבי התוכנה: כמו כל מכשיר חדש בסדרת נקסוס, ה-5X מריץ את הגירסה החדשה ביותר של אנדרואיד, הפעם זו אנדרואיד 6.0. תכונת ה-Google Now on Tap די מגניבה. ניסינו אותה על עמוד הבית שלנו וקיבלנו תוצאות כמו ג’ון טרבולטה ומותג השעונים Movado, כולם אכן מופיעים אצלנו בעמוד! וגם באופן כללי, השיפור ניכר. למשל, העברת התכנים מהטלפון הקודם שלנו הייתה פשוטה יחסית (בעזרת nfc והצמדה של שני המכשירים גב אל גב), והכל הועבר בצורה חלקה – עד לרמת הטפט בשולחן העבודה. קיומו של קורא טביעות אצבע עוזר ליישר קו מול אפל, גם בפעולת תשלום, אפשר לאשר רכישת תוכנה עם האצבע. החיישן עצמו טוב מאוד, אבל הוא לא הכי זריז בסקירה. תיכף תגלו מי כן.

ולסיום, חיי סוללה. לאחר כחודש של שימוש בנקסוס 5X, גילינו ירידה קלה בחיי הסוללה. אם בתחילה הוא החזיק לבערך יומיים פעולה, לקראת סוף התקופה הוא ירד בערך ליום פעולה בודד וקצת יותר. עדיין הגון ביותר.

תמורת 2,600 שקלים שתעלה לכם גירסת ה-32 גיגהבייט, הנקסוס 5X הוא מכשיר טוב ומאוזן בסך הכל. הוא קצת פלסטיקי, אבל יתרונות המסך החד שלו, העובדה שתמיד תזכו לתוכנה עדכנית והביצועים הכלליים הופכים אותו לטלפון מאוזן לכל השימושים היומיומיים, ובמיוחד לצרכני מידע בדרכים, פחות לחובבי הסרטים. בשורה התחתונה, גוגל ו-LG הצליחו לשכלל את הנוסחה המנצחת.

מוטורולה Moto X Play

התרגשות רבה אחזה בחובבי הטכנולוגיה כשנודע להם (ופורסם לראשונה ב”חיבור”) שמוטורולה שבה לישראל. בשנים האחרונות קורה למוטורלה משהו ממש טוב. השהות תחת הגג של גוגל גרמה לחברה להוציא שורה של טלפונים נפלאים ומקוריים בחשיבה ובהנדסה שלהם, ולכן הציפיה הייתה גדולה.

היבואנית של מוטורולה לישראל היא יורוקום, מי שבוודאי זכורה לרבים כיבואנית של נוקיה (היא עדיין ממשיכה להיות היבואנית, גם תחת הגג של מיקרוסופט, לפחות נכון לרגע זה). ולשיבה לישראל היא בחרה את שני הדגמים הפופולריים – המוטו X פליי, שהוא מכשיר ביניים מובהק ואת המוטו G, הלהיט של מוטורולה לשוק המוזל. לצערנו, המוטו G שמגיע לארץ הוא דור שני ולא דור שלישי של הטלפון, וזה קצת מצער. כמו כן, אין בישראל את אפשרויות העיצוב האישי שמוצעות לקונים את המכשיר בארצות הברית. יש עוד חוסר רציני, אבל נעסוק בו בהמשך.

ומה יש? המוטו X הוא מכשיר נעים לעין. בישראל הוא משווק רק בשילוב הסולידי של אפור ושחור, אבל גם הוא מאוד אלגנטי. הגב עצמו קמור במקצת בגלל הסוללה השמנמנה שמתחתיו, לוחית הגב, העשויה שבכה שחורה מתפרקת וניתנת להחלפה לצבעים אחרים. במרכזה, יש שדרה אפורה, עם שלושה עיגולים: לוגו ה-M המפורסם, מבזק דו גווני ומעליו מצלמת 21 מגהפיקסל. בראש המוטו X יש מגש קטן, נשלף עם דוקרן, שמאכלס גם את כרטיס המיקרו SD וגם את כרטיס הננו-SIM. בצלע ימין נמצא את כפתור הווליום וההפעלה. נאה עשו מוטורולה שכפתור ההפעלה מחוספס, כך שניתן גם למשש ולמצוא אותו. בתחתית, שקע USB סטנדרטי להטענה.

חזית המכשיר כולה היא המסך, מלבד שתי שבכות רמקול בצבע אפור. גם כאן, כמו בנקסוס, יש רמקול קדמי בודד. בניגוד לנקסוס, הוא מוצלח יותר ועצמתי. גוף המכשיר צופה בציפוי עם ננו חלקיקים שדוחים מים, שזה מגניב למדי.

המסך הוא מסך 5.5 אינץ’, חד ובעל צבעים לא רעים בכלל. יש לו קצת נטייה לרוויה לטעמנו והוא לא חד כמו זה של הנקסוס או של המייט בכל הנוגע לפירוט, אבל בגדול, הוא מסך מאוזן וטוב. הוא גדול ומתאים גם לקריאה של טקסטים וגם לצפייה מזדמנת בסרטים.

המצלמה של המוטו X מצלמת תמונות נאות מאוד, עם הגדרות אוטומטיות. היינו די מרוצים מיכולת הצילום בחושך שלה, ומיכולות התקריב. זו מצלמה נעימה, שתוציא לכם תמונות יפות ופריכות כמעט בכל מצב שבו היא תתקל.

גב נפתח וניתן להחלפה

מסך נעים

אנדרואיד נקי

בסעיף הביצועים, המוטו X קצת מפגר מאחורי המתחרים, לא באשמתו – נתנו לו מעבד אמצע הדרך קלאסי: סנאפדרגון 615, ששודך לשני גיגהבייט זיכרון. המעבד הזה בנוי מזוג מעבדי Core A53, מרובעי ליבות, כאשר המהיר מביניהם הוא של 1.7 גיגההרץ בסך הכל – כמו המעבדים המובילים לפני שני דורות. במבחני הביצועים לא ציפינו לגדולות ונצורות, ואכן התוצאות קצת חלשות: ב-Ice Storm Unlimited של 3DMark קיבל המוטו X רק 7639 נקודות, במבחן סלינגשוט 208 נקודות בלבד (תוצאה נמוכה באופן יחסי, אבל לטענת 3DMark אחת התוצאות הטובות למכשיר זה) ואילו ב-AnTuTu, הוא קיבל  34,786 נקודות בלבד – תוצאה ממוצעת מאוד. שקלול הנתונים האלה אומר שהמוטו X הוא לא טלפון למשימות כבדות, וגם משחקים כבדים יהיו בשבילו קצת בעיה.

כירושה מהתקופה שלהם בגוגל, למוטו X יש תוכנת אנדרואיד נקיה כמעט לחלוטין, עם מעט מאוד תוספות של מוטורולה. ראשונת הסלולר מתגאה בסייען אישי ש”רוכב” על גבי החיפוש הקולי של גוגל, ומציע אפשרות להפעיל את הטלפון ללא מגע ורק בפקודות קוליות. אבל אליה וקוץ בה – זה פועל רק באנגלית. יורוקום לא טרחו בינתיים לעברת את התכונה הסופר שימושית הזו.

עוד תכונות שימושיות שהטמיעה מוטורולה בצעצוע שלה הן יכולות מגע וחישת תנועה – כך למשל, בניעה קלה מסך המכשיר יידלק ויציג לכם את השעה, או גישה מהירה למייל שקיבלתם (ברמת הכותרת), מבלי לפתוח את הנעילה. עוד יש כאן יכולות חכמות, כמו למשל מצב שנת לילה בו המכשיר יפסיק לקבל התרעות כדי לא להעיר אתכם. אלה תוספות נהדרות שמאוד מעלות את הערך של המוטו X כסייען אישי, למי שמסוגל להתמודד עם ממשק באנגלית.

הסוללה של המוטו מוגנת בציפוי דוחה נוזלים ולכן לא ניתנת להחלפה בידי המשתמש, שזה קצת חבל, אבל הקיבולת שלה מרשימה: 3,630 מיליאמפר, שמיתרגמת ליומיים(!) של פעולה ממוצעת (קצת וידאו, קצת גלישה ושיחות) – נתון מרשים בהחלט.

בשורה התחתונה, המוטו X הוא טלפון חביב למטלות שגרתיות של גלישה, רשתות חברתיות והתכתבויות, וקצת צפייה בסרטים בדרכים. הוא פחות מכשיר לגיימרים ניידים או למי שצריכים את המילה האחרונה בכיס. מה שכן, חיי הסוללה הארוכים שלו הם יתרון. אם גם המחיר שלו היה קצת יותר תחרותי, אפילו ב-300 שקלים לצרכן, הוא גם היה מקבל את בחירת העורך. כרגע, התמורה שלו ביחס למחיר עם 16 ג”ב בלבד, לא מצדיקה תו מחיר של 2,300 שקלים וכדאי שיורוקום יעשו חושבים בעניין.

One Plus 2

מכשירי הוואן פלוס עוררו בשעתו עניין רב בשוק הישראלי, וגם זכו לשבחים בזכות התמורה המעולה לכסף, כולל ציונים גבוהים מקולגות. ברם, המכשיר השני בסדרת הוואן הפלוס לא הותיר עלינו רושם עז. אין חולק שמדובר במכשיר טוב, אבל יש לו כמה נקודות חולשה. נקפוץ למים העמוקים.

הוואן פלוס 2 בנוי היטב, והחוזק הפיזי שלו ניכר. יחסית למכשיר “סיני”, (למרות שאין שום סיבה לסיני ככינוי גנאי מאחר וכל המכשירים, גם האייפון, מורכבים בסין…), איכות הבנייה שלו מעולה, ורואים שמדובר בטלפון רובסטי ומרשים. מדובר במכשיר גדול, בן 5.5 אינץ’, שבחזית שלו יש כפתור חומרה שהוא גם קורא טביעות אצבע, ושני כפתורי מגע. בגב המכשיר קבועים בתוך לוחית מתכתית המבזק הדו גווני, עדשת המצלמה ומד לייזר.

הגב נפתח וניתן להחלפה, אבל משהו שמאוד הפריע לנו הוא התחושה של הגב שקיבלנו עם הטלפון: מדובר במשטח אפור ומחוספס, קצת דמוי נייר זכוכית, שמאוד לא נעים לאחיזה. גם מבחינת איזון ומשקל של הטלפון, התחושה שלו לא הכי נוחה ביד. בצלעות המתכתיות של הוואן פלוס, יש כפתורי ווליום והפעלה, ובצד הנגדי – כפתור השתקה שימושי עם שלושה מצבים – רגיל, התרעות בלבד, ומצב “אל תפריע”. בתחתית הצעצוע הוואן פלוסי, יש את שבכת הרמקול, שמאוד דומה למה שמוצאים באייפון וב-S6, ושקע USB-C מהדור החדש, כאשר הוואן פלוס היה אחד מהטלפונים הראשונים בשוק להציגו. אהבנו גם את הכבל השטוח והאדום שמגיע עם חבק גומי.

המסך שלו איכותי וטוב, מדובר במסך LCD IPS ברזולוציה של HD מלא, אבל נראה שזה של הנקסוס עולה עליו בחדות. כאמור, החוויה שלו טובה וממש אין תלונות, אבל היא גם לא בולטת לטובה באופן יוצא דופן בחדות, בבהירות או בצבע. הוא שנאמר – “בסדר כזה”. כנ”ל בכל מה שקשור לסרטים. ניסינו עליו את הקדימון של מקס הזועם, סרטון הבדיקה החדש שלנו. החוויה שלו סבירה בהחלט, אבל לא ממש מהנה וסוחפת.

המצלמה ומד הלייזר

מבט מהחזית

גב ניתן להחלפה

אך מחוספס למגע

תוכנה לא שגרתית, לטוב ולרע

כפתור השתקה רב מצבי

ניתן להתאמה

כבל ה-USB-C, הדו צדדי

מה שכן, בביצועים, מדובר במפלצת על ספידים. ואיך לא? וואן פלוס ידועים בכך שהם בוחרים את החומרה הכי טובה שהם יכולים למצוא בשוק באותו זמן. הפעם זה סנאפדרגון 810 של קוואלקום שמשודך לשלושה גיגהבייט של זיכרון. התוצאות מדברות בעד עצמן: 57,000 נקודות במבחן AnTuTu, 23,341 נקודות במבחן IceStorm Unlimited משאירות אבק למתחרים ומציבות את הוואן פלוס 2 בראש טבלת הביצועים בסקירה. אם אתם מחפשים מכשיר למשחקים כבדים בטווח המחירים שבו אנחנו עוסקים, ה-OnePlus 2 צריך להיות ברשימה הקצרה שלכם. במבחן SlingShot בגירסת ES 3.1 הוא הוציא “רק” 896 נקודות, אבל צריך לזכור שזהו המבחן הכי מחמיר ב-3DMark ואפילו הם מודים שזהו אחד הטלפונים הכי חזקים בנמצא.

בסעיף התוכנה והממשק, ל-OnePlus 2 יש תכונות חביבות, ביניהם מסך חלופי ל-Google Now, שהם מכנים Shelf. באופן כללי, המכשירים האלה מיועדים למשתמשים מומחים ומאפשרים התאמה מדוקדקת של כל מיני אפשרויות עד לדברים כמו טמפרטורת הצבע של המסך. קורא טביעות האצבע הוא יעיל, אבל לא הכי מהיר בנמצא (של הנקסוס ושל המייט מהירים ממנו). אבל הבעיה העיקרית של ה-Oneplus 2 היא עם התוכנה הראשית. לכאורה, מדובר באנדרואיד 5.1. ברם, Oneplus משתמשים ברום שנקרא OxygenOS, שזהו פיצול של אנדרואיד המקורית והוא יוצר בעיות תאימות. מה שרוכשי Oneplus צריכים לדעת שאפליקציות מסוימות עלולות לא לפעול על המכשיר. למשל, Gett, לשעבר Get Taxi, האפליקציה הישראלית המצליחה להזמנת מוניות – קורסת על המכשיר הזה.

כמה מילים על המצלמה. המצלמה של ה-Oneplus 2 היא מצלמת 13 מגהפיקסל. היא טובה למדי, אבל לא מדהימה. היא קצת כושלת בקצוות ובתנאים מאתגרים, ובצילום לילי, על אף פיקסלים מוגדלים. היא לא רעה, אבל גם לא המצלמה הכי טובה שנתקלנו בה. המצלמות האחרות בסקירה לטעמנו, טובות יותר בביצועים שלהן.

מבחינת חיי סוללה, הסוללה פה היא גם שמנמנה: 3,300 מיליאמפר/שעה. המשמעות היא קצת יותר מיום פעולה, ומטען ה-USB בתקן C עושה עבודה טובה (מה שכן, עד שהתקן יהפוך להיות פופולרי, תצטרכו לקחת את הכבל אתכם).

ה-Oneplus 2 הוא טלפון מרשים למדי, אבל יש לו כמה נקודות תורפה. נראה שעל אף ש-Oneplus השתמשו לתבשיל בחומרים טובים מאוד לרבות 64 גיגהבייט של אחסון, הטלפון הסופי שהם בישלו לא עולה לכלל יצירה שלמה. הוא נופל בתפרים. על כן, בטווח המחיר שהוכרז עליו בהשקה, של 2,500 שקלים הוא לא מהמצטיינים בסקירה.

Mate S

כשמדובר על טלפונים “סיניים”, המקרה של Huawei שונה מאחר ומדובר בחברה וותיקה יחסית בתחום ציוד התקשורת, אשר החלה לחדור לשווקים מערביים. בנוסף, ה-Nexus 6P החדש הוא פרי פיתוחה של וואווי, וכעת היא עומדת בשורה אחת עם שאר היצרניות הגדולות בתוכנית הנקסוס של גוגל לצד סמסונג, LG ואחרות. ה-Huawei Mate S הוא התוספת החדשה לסדרת המייט, סדרת מכשירי ה”פאבלט” של החברה.

ה-Huawei Mate S כמו מרבית היצרניות הסיניות, “שואב השראה” מהאייפון. הפסים בגב המכשיר, שבכת הרמקולים בתחתית המכשיר, הפינות העגולות למשעי ועוד. ברם, הגימור ואיכות הבנייה לא מביישים סטנדרטים מערביים: המכשיר בנוי היטב, המרווח בין הזכוכית לגוף המכשיר כלל לא קיים, מקשי הצד מוצקים ולא רופפים, מקש ההדלקה בעל מרקם מחוספס למציאה מהירה ועוד. מרשים. התחושה הכללית שלו ביד טובה, וזהו טלפון דקיק מרשים ואלגנטי.

בחלקו הקדמי נמצא המסך בגודל 5.5 אינץ’, מצלמה קדמית הכוללת מבזק מערך חיישנים ונורת LED להתראות, בצדו הימני מקשי הווליום וההדלקה, ובשמאלו מגש ה-Nano Sim וכרטיס ה-MicroSD. בחלקו התחתון של המייט, נמצא את שבכת הרמקול וכניסת ה-Micro USB ובחלקו העליון כניסת האוזניות ומיקרופון נוסף. בחלקו האחורי מצלמת 13 מגה פיקסל ומבזק דו-גווני וחיישן טביעות אצבע.

חיישן טביעות האצבע הוא לא פחות ממדהים. עדיין לא מדובר ב-100% דיוק, אך זה בהחלט די קרוב לשם. אבל זהו חיישן טביעות האצבע הכי מהיר שנתקלנו בו עד היום. מהירות התגובה מרגע שבוצע הזיהוי ועד לפתיחת המכשיר עומד על חלקיקי שנייה. מהירות התגובה ואחוזי הדיוק הגבוהים הופכים את חיישן טביעות האצבע לחלק פשוט ואינטגרלי בשימוש במכשיר, בהחלט תענוג.

המסך ברזולוציית Full HD מציג תמונה חדה, רמת פירוט טובה, ובהירות טובה כך שהשמש לא מפריעה יתר על המידה בזמן השימוש בחוץ, הצבעים במעט קרים ורוויים, אך נראה כי זה גובל בטעם אישי בלבד (וניתן לכוונון, הערת העורך). הוא חד ונעים וצבעוני, אבל לדעתנו החוויה של הנקסוס עולה עליו במעט בפרטים ובעומק.

גודלו של המסך מאפשר תפעול כמעט שוטף ביד אחת בלבד. בכדי להגיע לאייקון הנמצא בחלקו השמאלי העליון של המסך הזדקקנו אמנם להחליק את היד לאורך המכשיר ולמתוח את האצבעות (אצבעותיו של הבודק ממוצעות), אבל לאלו החוששים הוסיפה וואווי את האפשרות למזער את התצוגה באמצעות מחווה החלקה אופקית על הלחצנים בתחתית המסך.

מבט מהגב

שבכה תחתית

תוכנה מקורית

החיישן המהיר במערב

מצלמה סבירה פלוס

מבט מהחזית

הממשק ב-Mate S עמוס במחוות, קיצורי דרך ותכונות מעניינות, חלקם שימושיים יותר כמו קיצור דרך לצילום מסך, צילום מסך בווידאו, הצגת התראות על ציר זמן, התראות על יישומים זוללי סוללה ועוד. לעומת זאת, את השימוש בהקשה באמצעות פרקי האצבעות, מצאנו פחות שימושי והאפשרות להריץ שני יישומים במסך מפוצל מוגבלת לאפליקציות של Huawei בלבד. בסך הכל, הממשק נח לשימוש וקל לשימוש, עמוס באפשרויות אבל מסודר היטב.

המצלמה של המייט עושה עבודה הגונה בהחלט. מדובר במצלמת 13 מגהפיקסל, ועם מפתח צמצם f2.0, סטנדרטי למדי בימינו. ברם, וואווי שידכו לחיישן הזה תוכנה טובה שסוחטת ממנו את המקסימום. כולל מצב לצילום בחושך מוחלט (מחייב חצובה), אבל גם במצב צילום רגיל, המצלמה הזו מוציאה תמונות הגונות, טובות מאלה של המוטו X או ה-Oneplus. במיוחד אהבנו את העובדה שגם בהגדלה ועם זום דיגיטלי, התמונה לא מאבדת החדות שלה, וכך למשל יכולנו לצלם טקסט מלוח שהיה מרוחק מאיתנו. לא רע בכלל.

ערכת השבבים במכשיר היא HiSilicon Kirin 935 מתוצרת ביתית של וואווי. מדובר בשילוב חזק למדי של שני מעבדי ארבע ליבות מדור A53, אחד במהירות 2.2 גה”צ והשני ב-1.5 גה”צ, סך הכל שמונה ליבות יחד עם שלושה גיגהבייט זיכרון. הביצועים בסך הכל טובים, לא מדובר במכשיר המהיר ביותר בשוק, אבל המעבר בין אפליקציות, משחקים כדוגמת GT Racing 2 ועוד, עבדו בצורה חלקה וללא שיהוי ממושך. לעומת זאת התקנת יישומים נמשכה מעט ארוך מהרגיל.

במחלקת המבחנים הסינתטיים, התוצאות מציבות אותו מאחורי הנקסוס x5, ולפני המוטו X. עם 11,045 נקודות ב-Ice Storm Unlimited במבחן 3DMark, תוצאה גבוהה מהממוצע למייט S, ועם 46,577 נקודות במבחן AnTuTu. שוב, מדובר בטלפון מוצלח מאוד למשימות יומיומיות וקצת יותר, בדומה לנקסוס, אך מעט חלש יותר.
כאשר הדבר נוגע לקליטה נדמה שידו של ה-Mate S על העליונה, במקומות בהן מכשירים אחרים הצליחו להשיג רמות קליטה נמוכות בלבד, ה-Mate S הצליח להשיג קליטה טובה יותר, כך גם לגבי קליטת רשת בדור הרביעי. בעת שיחה ישנה אפשרות לביטול רעשי רוח, אבל מעבר לקו לא הורגש שינוי משמעותי. הרמקולים במכשיר חזקים ומפיקים צלילים נקיים אך מתכתיים, בעוצמות צליל גבוהות ניתן לשמוע בעיוותים קלים וצרימות, שזה צפוי.

הסוללה בשימוש שוטף מחזיקה עד שעות הערב במצב עבודה חכם, אבל המייט גם מצויד במצבי עבודה אגרסיביים יותר לחיסכון בחשמל, תוך הקרבת חלק מהתפקודים של המכשיר כטלפון חכם. בסך הכל, סביר, אבל לא נפלנו.

נכון להיום, מחירו הרשמי של ה-Mate S, קצת גבוה בעינינו. בסך הכל, זהו טלפון די מאוזן עם תמורה טובה לכסף, ב-32 גיגהבייט אחסון. נכון, מחיר השוק שלו נמוך יותר, אבל אנחנו מתייחסים למחיר הרשמי והמומלץ לצרכן, שעומד כיום על 2,700 שקלים. על אף שהוא טלפון נפלא בסך הכל, שרק נופל טיפה בגזרת הביצועים, כדאי לחכות שהמחיר שלו קצת יירד.

סיכום

בסופו של דבר, אנחנו צריכים לסכם ולהמליץ על טלפון אחד מבין הארבעה, על אף שהיה מדובר בקרב קשה וצמוד. מי שרוצה טלפון עם סוללה אימתנית וחיי סוללה אבל מוכן להסתפק בנפח אחסון פנימי צנוע מאוד ובביצועים שלא תמיד יספיקו למשחקים תובעניים, יכול לבחור במוטו X, לחסוך כמה מאות שקלים ועדיין ליהנות מטלפון נעים, מוצלח ומהוקצע.

ברם, בצמרת היה לנו קרוב צמוד מאוד בין ה-Mate S של וואווי לנקסוס 5X של LG. אחר לבטים קשים ודיונים ארוכים בין הכתבים, בחירת העורך הולכת לנקסוס, גם בגלל ביצועים טובים יותר, חיי סוללה ארוכים יותר וחוויה כללית מעט יותר טובה מזו של המייט.

שלושת הגלדיאטורים (הוואן פלוס נעדר מהתמונה הקבוצתית)