הוויזואליזציה, שתרגומה העברי נקבע להחזיה, פרצה בשנים האחרונות לחיינו בסערה. לפני כמה שבועות התקיים בשנקר כנס שעסק בדיוק בנושא הזה, מכמה זוויות ונועד להגביר את המודעות לחשיבותה. ישבנו לשיחה עם מושון זר אביב, מרצה במרצה במחלקה לתקשורת חזותית ובמחלקה להנדסת תוכנה בשנקר וממארגני הכנס.
זר אביב מצביע על כך שעם העליה של הנתונים המרובים, מה שמכונה בלעז ביג דאטה, התפקיד של ויזואליזציה, הצגת מידע בצורה חזותית, התרחב ובצורה מהירה. “פתאום דברים שראינו בעיקר בתחומים מדעיים – התרחבו לכל תחומי החיים”, אומר זר אביב.
אובססיה לכימות
והוא מביא כמה דוגמאות: “מחישובי צעדים, לנושא המיפוי, ועד להציג את הרשת החברתית שלך, הרגלי השינה…יש אובססיה לכימות”, הוא מציין. “בכנס יושבים אנשי עיצוב וגם מדענים ממדע ‘קשה’ – עיצוב, הנדסה ופסיכולוגיה. זה היה מדהים ממש לראות, איך כל אחד מגיע מקצוות אחרים. לראות מישהו אחר מדבר על הנושא שלו בצורה אחרת לגמרי”.
“למשל, חוקרים מיבמ שעוסקים באיסוף נתונים וניתוח תנועה במרחב, חוקר מאוניברסיטת חיפה, וחוקר שהסתכל על תנועה של אנשים בתוך מוזיאון. שם המחקר מאוד אנליטי. שם ההפרדה בין ייצוג חזותי של נתונים כדי לגלות סיפורים, ושימוש אחר שבא לידי ביטוי במושב שעסק בעיתונאות נתונים. שם הוויזואלזציה פועלת כמספרת סיפורים. התפקיד שלה לפני הסיפור, והתפקיד שלה בתוך הסיפור”, מספר לנו זר אביב.
ואם בעיתונות עסקינן, הרי שאחת הצורות הכי נפוצות של החזיה, היא האינפוגרפיקה – כל אותם ייצוגים חזותיים של מידע שאנחנו נתקלים בהם בעיתון או ברשת, בגרפים ובהצגת מאוירת של נתונים או מספרים. לא מעט בלוגים כמו הבלוג שקרים יפים של אבנר קשתן, או סקר רע של הסטטיסטיקאי טל גלילי, מצביעים על העיוות שיש לא פעם בהצגת נתונים שכזו – גרפים בגבהים שלא מסתדרים, או תרשימי פאי שבהם החלקים של “העוגה”, מופיעים בחלקים שלא הגיוניים מבחינה סטטיסטית או גיאומטרית.
זר אביב מסוקרן מהדרכים הללו, שבהן אפשר לשקר עם מידע: “מדובר בלהציג מידע שהוא נכון בצורה מטעה, או להגיד את האמת בצורה שקרית”, הוא מעיר. “הדרך שבה אנחנו קוראים את כל הגרפים האלה. היא כל כך מורכבת ורב משמעות, ככה שניתן לעשות שם לא מעט מניפולציות”.
“כשאתה לוקח את כל הנתונים ומייצג אותם חזותית. אתה משתמש בחוש ובהבנה הכי חזקה שלנו”, אומר זר אביב.
צורכים, לא מעצבים
“הרעיון של הוויזואליזציה הוא שהיא פונה למוח שלנו עוד לפני שניתחנו אותו. זה שם את המידע במהירות מאוד גדולה. כשאני רואה את זה על גרף, ואני רואה כמה נקודות על גרף ואחד מרוחק, יש לי כאן יוצא מהכלל…אבל ברגע שאני יכול להפעיל דברים טרום קשביים, אני יכול להפעיל אותם בצורה מגמתית. למסור למערכת הקוגנטיבית איזשהו סידור מסויים. היית מצפה שמערכת הניתוחית תבקר את הראשונה, אבל במקום זה, היא מאמצת את המסקנות”.
זר אביב מזכיר את ברברה טברסקי, שהיא פסיכולוגית וחוקרת הבנה חזותית, שמצאה למשל, ששופטי כדורגל צועקים יותר לעבירה על שחקנים שרצים בניגוד לכיוון הקריאה המוכר להם. מדהים לגלות איך הסדר שבו מציגים לנו מידע, ובו אנו רגילים לעבד מידע, משפיע על החשיבה שלנו. “כיוון קריאה כמשהו שמאוד משפיע על ההבנה שלנו של תופעות באופן כללי”, אומר זר אביב.
“ככל שנתונים הופכים לחלק יותר משמעותי בחיים שלנו, הווזיואלציה תופסת חלק מרכזי. אבל אנחנו צורכים אותה, ולא מעצבים אותה” – ואת זה, בא הכנס שארגן זר אביב לשנות.
