אי שם בשנת 1976, הופיע הסופר, הפיזיקאי והאסטרונום קרל סייגן בתוכנית “הלילה” של ג’וני קארסון ותיאר רעיון של תחבורת חלל בדמות חללית שפועלת כמו ספינת מפרש, ונעה בכוח רוחות השמש. עכשיו הרעיון הזה יוצא לדרך, בזכות “החברה הפלנאטרית” – ארגון ללא מטרת רווח, שמאחוריו עומדים סייגן ושורה של אישים בתחומי המדע והאסטרונומיה, וכרגע מנוהלת על ידי ביל נאי, המוכר יותר כ-The Science Guy.
הפרויקט, המכונה LightSail, הוא אמצעי לתנועה בחלל שאמור להיות זול יותר משמעותית מהנעה רקטית יקרה, ומונע באמצעות ארבעה מפרשי מיילאר, שיוכלו לרתום את קרינת השמש ככוח מניע, ולשוט בחלל באופן דומה לזה שבו ספינות מפרש שטות בים. במרכז המבנה, יהיו לווינים בעלי זרועות, שיוכלו לפרוש ולקפל את המפרשים לפי הצורך.
כלי הרכב החללי החדשני, עדיין יזדקק לרקטות כדי לצאת מתחומי כדור הארץ, והוא ירכב בתחילה על משגרי “אטלס 5” של United Launch Alliance, מיזם החלל המשותף של לוקהיד-מרטין ובואינג, ובהמשך, יכלל בתוך לווין יותר גדול, המכונה Prox 1, שיעזוב את כדור הארץ על גבו של “פלקון” – הרקטה הכבדה של SpaceX”, מיזם החלל של אילון מאסק. זהו איננו כלי המפרש הראשון בחלל. היפנים שיגרו ב-2010 את “איקרוס” וגם לנאסא יש ניסוי מפרש סולארי משלה, NanoSail-D.
הפרויקט, שנדחה מתאריך השיגור המקורי שלו לפני יומיים, ישוגר לחלל אם לא יהיו עיכובים נוספים, ב-20 במאי, ונועד לבדוק את מתיחת המפרשים. אם הכל ילך כשורה, ספינת המפרש החללית תשוגר שוב באפריל בשנה הבאה ל”הפלגה” ראשונה. העלות, של LightSail 1 היא 1.8 מיליון דולר, וכל התוכנית כולה מוערכת ב-4.5 מיליון דולר, סכום פעוט במושגים של תעשיית החלל.
Discover more from החיבור
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
למען הדיוק, כבר בשנת 1963 כתב הסופר ארתור סי קלארק סיפור קצר בשם “הרוח הנושבת מן השמש”, שעסק בנסיעה בחלל עם שימוש ברוח הסולארית (הרוח הנושבת מן השמש, הוצאת מסדה, 1978).
אגב, בשולי הדברים: מדובר בספר, ובו כעשרים סיפורים, וכולם מהווים נבואות טכנולוגיות מדהימות, שבאותם ימים נחשבו כמדע בדיוני – החל מן הלוויין, והמשך בטלפון הסלולרי וכלה באינטרנט! שווה למצוא את הספר הזה, ולקרוא אותו, מדובר אמירה טכנולוגית משמעותית ביותר.