הכרזתו של הנשיא אובמה השבוע, כי נציבות התקשורת הפדרלית, ה-FCC, צריכה לסווג את האינטרנט כרשת תקשורת חיונית, עוררה סערה.
הנושא ברור: יוזמה חדשה של חברות הכבלים שהן ספקיות התשתית של האינטרנט בארצות הברית, להציע “כבישי אגרה” מהירים, עם גישה מתועדפת לרשת לאתרים שיוכלו לשלם על כך – עלולה ליצור מעמדות ברשת. אתרים ושירותים שיפעלו מהר, לעומת כאלה שיפעלו לאט.
במילים אחרות, כמו רפואה פרטית, בארצות הברית רוצים ליצור אינטרנט לעשירים. חברות מדיה עשירות יזכו לתעדוף ברוחב הפס על פני חברות הזנק עניות, רק בגלל שלראשונות יש כיסים עמוקים.
זה כמובן, מנוגד ליסודות שעליהם מושתת רשת האינטרנט, של גישה שווה לכולם, מה שמכונה גם “נייטרליות רשת”. אובמה, תומך עקבי של נייטרליות הרשת, קרא למעשה לא לאפשר את היוזמה הזו, על ידי שינוי הסיווג של רשת האינטרנט.
אבל יושב ראש ה-FCC, טום וילר, סבור אחרת. וילר, על אף שהיה ממקורביו של אובמה ואף ייעץ לו בעת המעבר לבית הלבן, היה גם שתדלן של חברות הכבלים בעברו. הוא אמנם נתן במה להצעות שנועדו להגביל את כוחן של ספקיות הרשת לדרוש תשלום מחברות כמו נטפליקס או גוגל להגיע ללקוחותיהן, אבל מבקריו חוששים כי הדרך שווילר מציע, טומנת בחובה יותר מדי חופש לחברות הכבלים הגדולות, כמו קומקאסט, טיים וורנר ו-AT&T לעשות כרצונן.
וילר גם מיהר להראות שעל אף הקשרים האמיצים, הוא לא בכיס של אובמה.
בפגישה השבוע עם מנהלים מחברות רשת כמו יאהו, גוגל ו-Etsy, אמר וילר כי הוא מעדיף פתרון “מעודן יותר”. לטענתו, הגישה שלו תספק חלק ממה שממשל אובמה רוצה להבטיח, אבל תביא בחשבון גם את החששות של ספקיות הרשת הגדולות.
“מה שאתם רוצים זה מה שכולם רוצים: רשת אינטרנט פתוחה שלא תפריע לעסקים שלכם”, אמר וילר למנהלים מחברות הרשת, שלפי הדיווח של ה”וושינגטון פוסט” נראה מוטרד.”עכשיו אני צריך לחשוב איך לחתוך את התינוק”.
