קוד פתוח זה לא רק תוכנה בחינם [מאמר אורח]

היה לי קשה לקרוא את המאמר של אריק לב שפורסם בגיקטיים לאחרונה, סדקים בממלכת הקוד הפתוח. שוב חזרה אלי התחושה שכבר חשבתי שנפטרנו ממנה: אותה פעירת עיניים נדהמות, כאשר מסבירים, שלא, אין בעלים לתוכנה הזו, וכן, אפשר להתקין אותה באופן חופשי, ולא, זה לא איזה שיגעון של היפים מזוקנים עם עיניים מזוגגות וחלומות גדולים – זה המנוע שמעיף קדימה את תעשיית התוכנה, בארץ ובעולם.

אבל לא צריך ללכת עד ללינוס טורבאלדס, ממציא הלינוקס והגיט, כדי להסביר למה אנחנו מתכוונים. אפשר לתת דוגמה קטנה של אחד משלנו, שי בנון. כי כאשר שי בנון מצא את עצמו בלונדון בתחילת 2004, איש לא חשב שהניסיון שלו לסדר את המתכונים מביה”ס הגבוה לבישול של אישתו יהפוך ל- Elasticsearch, אחת מאפליקציות החיפוש המובילות בעולם. אבל סביר להניח שאיש לא היה שומע על אלסטיק אם בנון היה סוגר אותה, ומנסה למכור אותה לתאגיד כלשהו. סביר להניח שגם היא היתה נמוגה בתוך הים האינסופי של שורות קוד וידע שהלך לפח.

כי בנון לא התכוון לשמור אותה לעצמו. הוא שיחרר אותה לקהילה. ומה הוא קיבל בתמורה? הכרה. קרדיט. ובעיקר, מנגנון הפצה אדיר. ובעזרת המנועים הללו הוא בנה חברה בשווי מאות מיליונים, שכל מה שהיא עושה הוא לתחזק, לתכנן, ולבנות על בסיס אותה המצאה גאונית, ששוחררה מיום לידתה לקהילה.

עומדים על כתפי ענקים

כי קוד פתוח הוא בעצם גילגולה של התנועה האקדמית. כשניוטון אמר במאה ה- 16 “הרחקתי ראות כי עמדתי על כתפי ענקים”, זו היתה הכוונה שלו. לחקור, להמציא, ולשחרר לעולם. העולם בתמורה ישמור על הקרדיט, אבל את הידע יפיץ לכולם. הוא יאפשר לבנות תילי תילים של רעיונות, המצאות וכיוונים חדשים, הכל, מכיוון שאין שום צורך לבנות כל דבר מההתחלה, מהשלב הראשון, אלא אפשר להתחיל מהמקום שבו אחרים הפסיקו.

אבל לא מדובר בפילנתרופיה. מה שבנון הוכיח, כמו רבים לפניו, שאפשר ליצור ידע, לחלוק אותו עם העולם ועדיין לעמוד בסטנדרטים מסחריים- להיות מאובטח, לעמוד ב- SLA, להקים במהירות וביעילות. וכן, זה עולה כסף, כי כדי לתמוך, להקים ולתחזק צריך אנשי מקצוע מעולים- שיעשו את אותם הדברים, אבל בחצי הזמן ורבע מהעלות. והכל, כדי שגם הם יוכלו לטפס על כתפיהם של הענקים של זמננו, ושוב להרחיק ראות, אל מעבר לאופק.

ליאור קיסוס הוא מנהל הפיתוח של לינווייט, המתמחה בפיתוח מערכות קוד פתוח