ב-MIT גילו בסיס מתמטי לחלונות חכמים

 

לרוב כשאנחנו מדברים פה על חלונות, אנחנו מתכוונים למערכת ההפעלה, אבל לא הפעם. הפעם אנחנו מדברים על חלונות של ממש. בסרטון שהעלה השבוע המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT), מוצג רעיון מעניין ליצירת חלונות מחומר פולימרי, שהחדירות שלהם לאור נקבעת על ידי לחץ אוויר. הרעיון הזה יכול בעתיד להוביל ליצירה של חלונות חכמים – שיוכלו לשנות את השקיפות שלהם אוטומטית לפי צורך, או לפי כמות האור שמגיעה אליהם לאורך היממה. כך שיהיה ניתן לחסוך בהוצאות חימום, ודייריו של בניין יוכלו להחליט כמה אור הם רוצים להכניס פנימה.

המדענים של מכון המחקר הידוע מבוסטון, פעלו לפי עיקרון מוכר: חומרים אלסטיים, כשמותחים אותם, הופכים ליותר חדירים לאור – כמו למשל, שטח הפנים של בלון. אבל החוכמה היא למצוא שיטה לחשב את השקיפות כיחס ידוע, כך שניתן להפוך אותה למשתנה תלוי של מידת המתיחה של שטח הפנים, ופה החידוש. המדענים מצאו נוסחה לחשב את השקיפות ולשלוט בה כיחס של מידת המתיחה, בהינתן מידת השקיפות המקורית של המשטח, עובי המשטח ואופן שינוי הצורה של הגוף.  

הם השתמשו ביריעות דקות של פולי דימתיל סילוקסאן (או בשפת העם: סיליקון…זהו אגב, אותו חומר שבעבר היה בשימוש בשתלי חזה וגם החומר שבשעתו תנובה נתפסה בתחקיר עיתונאי שהיא מכניסה לחלב העמיד), אותו הרכיבו על תושבת, ואז השתמשו במזרקים כדי לדחוס אוויר בנפח ידוע אל תוך הבלון שיצרו. המדענים של MIT מקווים שבעתיד, יצרנים יוכלו לעשות במשוואה שיצרו שימוש מסחרי לצורך חלונות חכמים שניתן יהיה לשנות את מידת השקיפות שלהם פשוט על ידי שינוי לחץ אוויר.

מקור: Engadget


Discover more from החיבור

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

אולי יעניין אתכם גם...

על אודות המחבר לצפיה בכל הכתבות לאתר המחבר

ניב ליליאן

העורך האחראי של "החיבור".

ניב ליליאן הוא עיתונאי חוקר בעל ניסיון של 22 שנה בכתיבה על טכנולוגיה, אינטרנט והשפעותיהם על פוליטיקה וחברה. כעורך ערוץ המחשבים של ynet בשעתו, הוא הוביל קמפיין עיתונאי נרחב ועיקש שהביא את סכנות המאגר הביומטרי לידיעת הציבור, ופרסם תחקירים על עוולות צרכניות כמו התערבות ספקיות האינטרנט הישראליות בתעבורת רשת, לצד פרשנויות מורות נבוכים וקלות לעיכול.
פרט טריוויה: הוא העיתונאי הישראלי הראשון שראיין את מנכ"ל גוגל.

2 תגובותהשמיעו קולכם

  • יפה.
    חבל רק על הקפיצה שעשית מ-PDMS לסיליקון שבשתלים או בחלב.
    כן, בכולם יש את היסוד צורן (סיליקון), אבל הם לא אותה תרכובת. בכלל.

    • איתן היי,

      תודה על ההערה! אנחנו תמיד פתוחים לביקורת.
      ברם, לפי התחקיר שעשיתי, מדובר באותו חומר בדיוק – פולי דימתיל סילוקסאן. למעשה, אני מלמד על תחקיר הסיליקון בחלב בתנובה, ולכן השם היה לי מוכר.
      אתה רוצה להאיר את עיניי בהקשר הזה? מה ההבדלים?

השמיעו את קולכם

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

banner