ב-8 בספטמבר 1966 עלתה למרקע סדרה חדשה בשם “מסע בין כוכבים“. זו הייתה סדרת מדע בדיוני, שהתייחדה בכך שהיא הפגינה חזון אופטימי למין האנושי. מסע בין כוכבים הראתה שהמין האנושי מסוגל להתפתח. להתעלות מעל מחלוקות, להתאחד, לפתור בעיות עולמיות כמו מלחמות, רעב ועוני, ולהגיע למקומות אליהם לא הגיע אדם מעולם.
לא רק שמסע בין כוכבים הציגה שוויון בין גזעים, כולל את האישה השחורה הראשונה בתפקיד משמעותי על מסך הטלוויזיה, היא גם עסקה בסוגיות מוסר מורכבות. גם בסדרה המקורית, וגם בסדרות ההמשך, עם סוגיות שהקדימו את זמנן.
צוות הסדרה המקורית על במת הטרנספורטר
וזו אולי התמצית של מדע בדיוני מוצלח. כולם חושבים שמדע בדיוני זה החלליות, והאפקטים. נכון שמסע בין כוכבים הצטיינה גם באלה, אבל מדע בדיוני הוא מעבדת ניסוי חברתית. הוא אלגוריה על המין ועל המצב האנושי, ומציע חומר למחשבה על בסיס סדר חברתי אחר, שונה מהקיים.
מהקרבות על השליטה באראקיס בין בתי אצולה ומסע בעל חלל שמתאפשר הודות לסם מרחיב תודעה ב-“חולית” ועד המבנים המשפחתיים והפוליאמוריים אצל היינלין ועוד ועוד, מדע בדיוני מוצלח עוסק בבחינת הגבולות והסדרים הקיימים של המין האנושי ולאן הוא יכול להגיע. והחזון של רודנברי לקח אותנו למקומות מאוד רחוקים, אופטימיים. למקומות שבהם המין האנושי עוד יכול להיות, וטרם הגיע לשם, חברתית וטכנולוגית.
הקומיוניקייטור של קירק הוא הסלולרי של ימינו, ואילו מחשב הלוח של פיקארד הפך למציאות ב-2010, עם הצגתו של האייפד – מסע בין כוכבים הייתה ועודנה, סדרה הצופה פני עתיד.
יפה, קצר ומדויק.