משחק הבלוקים הנופלים הידוע חגג אתמול 31 שנים להיוולדו במעבדות דורודניצ’ין במוסקבה, שם נוצר על ידי אלכסיי פז’יטנוב כתרגיל לבדיקת מחשב חדש בו צויד המקום.
רוסיה של היום היא כר פורה לפיתוח משחקים, כמו ארצות מזרח אירופה בכלל, אבל ברית המועצות של שנות השמונים לא הייתה ידועה בתעשיית המשחקים שלה, אם רק עקב היעדרו הכמעט המוחלט של שוק למחשבים ביתיים: טטריס הוא המשחק היחיד בעל הכרה בינלאומית שנוצר באימפריה הסובייטית.
השישה ביוני 1984 נחגג כתאריך השלמתו של טטריס, אבל המשחק נותר אנונימי עד הסבתו למחשבים מבוססי דוס (או תואמי IBM, כפי שהם נקראו באותן שנים) והפצתו במערב, רק ב-1986. שלב משמעותי נוסף בדרכו לביסוס מעמד מרכזי בתרבות המשחקים עשה טטריס ב-1989, כאשר הפך למשחק השקה של הגיימבוי, הקונסולה הניידת החלוצית מנינטנדו.
במהלך סוף שנות השמונים ותחילת התשעים הופיע טטריס כמעט על כל מכשיר אלקטרוני מצוייד במסך שניתן לחשוב עליו, ובעשור הקודם מכר כמאה מיליון עותקים על טלפונים ניידים בלבד – מה שהופך אותו למשחק הנמכר בכל הזמנים בכל הקשור למספר היחידות שנמכרו (מאתיים מיליון סך הכל, בהערכה גסה). להיטים מודרניים כמו אנגרי בירדס עוברים אותו ברמת הפופולריות, אבל נעזרים לשם כך במודל הפרימיום של הורדה חינמית, מיקרו-תשלומים מתוך המשחק.
בניגוד לאנגרי בירדס, שפותח בהתבסס על עקרונות משחק מוכרים, גם אם ניתן להעריך את הצורה בה הוא בנה עליהם, טטריס הציג לעולם משחקי המחשב תפיסת משחק חדשה של התאמת והסרת צורות/סמלים. פרדיגמה זו צמחה עם השנים לכל מיני כיוונים, ואחראית לרבים ממשחקי הקהל הרחב הפופולריים בעולם – מקנדי קראש ועד למשחקי באבלס למיניהם.
מזל טוב, טטריס, ונסיים בכמה סרטונים שידגימו את נוכחותו בתרבותנו, גם מחוץ לצגי משחק. הנה טטריס על בניין בגובה 21 קומות:
https://www.youtube.com/watch?v=eMBguPuKPi4
ומהצד השני של הסקאלה, טטריס שניתן לראות רק דרך מיקרוסקופ אלקטרונים. את שטח שדה המשחק, בו כדוריות זכוכית זעירות משמשות כ”פיקסלים”, ניתן לכסות לגמרי בקצה של שערה אנושית:
טטריס בטקס הסיום של אולימפיאדת החורף לנכים בסוצ’י, רוסיה, בשנה שעברה:
קדימון לסרט טטריס. למרות שמדובר בסרטון פארודי, המציאות הדביקה אותו לאחרונה כאשר הוכרז שסרט מבוסס טטריס אכן נמצא בשלבי הפקה מוקדמים:
Discover more from החיבור
Subscribe to get the latest posts sent to your email.